ימים מוטרפים עוברים עלינו.

קמים בבוקר, פותחים את הטלויזיה בעיניים טרוטות
מצפים לבאות, מצפים לשמוע משהו טוב…

חוסר ודאות משולב בתחושה שחייבים להמשיך

בשיגרת היום יום.

כמוך, גם אני לא יודעת איפה זה יתפוס אותי.

בנסיעה? במקלחת? בקניון? בפגישה? במכון כושר?

וזה כבר הופך לשיגרה

אני מגיעה למקום
אני שואלת:
אם יש אזעקה לאן הולכים?

ואז אני עושה "ריסט" ומשתדלת מאוד

להמשיך בשיגרה..
עד כמה שניתן.

ימים לא פשוטים ויש תחושה של "היינו שם כבר".

של טלפונים "איפה את? איפה אתה?"
של הרגעה "הכל בסדר, אני בבית"

ושל חוסר ודאות "מה יהיה?"

והיום קמתי ב 5 בבוקר, פתחתי ערוץ 2 להתעדכן
ופתאום אני רואה שיש רק כתובית
ואז ב Ynet כתוב ש"חמאס השתלטו על הצלחות"

ואני אומרת לעצמי "זה הזוי, זה ממש כאן אצלי בבית"

מה אני עושה כדי להרגיע את עצמי

ולהתאפס ולתפקד?
לעבוד וגם לתפקד כאמא ל 3 בוגרים?

אני מתאמצת יותר.
אני דואגת למחשבות שלי.
למעשים שלי.

ומודעת יותר לדרך שבה כל אלו משפיעים
על הסביבה.
על המשפחה.
עלי.

אני זוכרת לחייך.
אני זוכרת לעודד, לפרגן, להגיד מילה טובה.
אני זוכרת לחבק.
לאהוב.
אני זוכרת להקשיב.
לפנק במתנות קטנות של תשומת לב.

אני מתאמנת בשליטה עצמית.

למרות הרצון והצורך העז והכפייתי כמעט
לשבת מול הטלויזיה והמחשב ולבדוק מה קורה
אני מחליטה לעבוד כרגיל (עד כמה שניתן)

לצאת לפגישות
לתת שירות ללקוחות שלי

לשוחח עם אנשים

לעזור לסובבים,
לתכנן,
לבנות,
לעשות

אני משחקת במשחק ה "כאילו"
כאילו אין שם בחוץ בומים שנופלים
קרוב לבית שלי ומפחידים אותי

כאילו אני רגועה.

אני זוכרת שאני חיה

במדינה נהדרת שהיא שלי
שהיא הגשמת חזון
שהעם היהודי ישוב לביתו
אני זוכרת שפעם לא יכולנו להגן על עצמנו

והלכו לנו כמה מיליונים

כי לא היה לנו בית
לא היתה לנו הגנה

לא היתה לנו מדינה

אבל עכשיו זה שונה בתכלית השינוי
עכשיו יש לנו

בית

מדינה

וזה לא סתם קלישאה

אנחנו כאן שומרים על עצמנו
על ביתנו
על ילדנו
על רכושנו

אנחנו יכולים לעמוד על זכותנו

ויש לנו בית. מדינה מדהימה.
יכולות נדירות.

אני מתמלאת גאווה

וזה עוזר לי לעבור את הימים האלו

ואני מקווה שזה יעזור גם לך.

נקווה לימים טובים יותר

עם בשורות טובות

ושקט.

מכל הלב,

בלה עברון

תגיות: בלה עברון, מלחמה, תנופה עיסקית