שלום לכם,

הפעם לכבוד שבועות אני רוצה לחזור ולספר את סיפור "מגילת רות".

על האהבה והדאגה וההירתמות ללא שאלות שהפגינה רות כלפי חמתה, נעמי.

הסיפור מתחיל עם אלימלך ואשתו נעמי, ושני בניהם שהחליטו "לרדת" מהארץ

כי כאן התנאים לא משהו ובמואב יש יותר אפשרויות. לכאורה סיפור רגיל, גם בימנו.

אבל דווקא אז, כשהכל נראה לכאורה אידילי, אלימלך נפטר ורות נשארה אם חד הורית.

2 בניה של נעמי מתחתנים עם מואביות – ערפה ורות – ואז קורה עוד אסון.

שני הבנים מתים. אסון כזה שיורד על אישה, שגם בעלה, וגם שני בניה מתים הוא אסון כבד

שקשה, אם בכלל, להתאושש ממנו.

נעמי היא אישה חזקה.

עכשיו, לאחר שאיבדה את בעלה ואת שני בניה היא מחליטה לקחת את גורלה בידה ולחזור לארץ יהודה.

באומץ לב נדיר, היא מציעה לשתי כלותיה לחזור לעם שלהן ולפתוח דף חדש בחיים שלהן,

סה"כ בנות צעירות שיכולות להקים משפחה ולבנות את חייהן מחדש. למה "שיתקעו" עם אלמנה?

ערפה, כלתה, אכן נפרדת ממנה וחוזרת לבני עמה.

רות המואביה, מצידה מוכנה לעשות הכל, רק לא לעזוב את נעמי.

היא מחליטה להשאר עם חמתה, ולעשות הכל, אבל ממש הכל עבורה.

וכך יוצאות להן שתי האלמנות (אישה וחמתה) לדרך ארוכה לארץ יהודה.

הן מגיעות לבית לחם בדיוק בתחילת עונת הקציר.

"ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה בשדי מואב, והמה באו בית לחם בתחילת קציר שעורים"
(מגילת רות, פרק א, פסוק כב)

רות מציעה לנעמי שהיא תלך לשדות של בועז ללקט שיבולים כדי שיהיה להן מה לאכול.

ואכן כך היא עושה. בועז מבחין בה ומתפתחת בניהם שיחה.

הוא מזמין אותה להמשיך ללקט בשדה שלו עם נערותיו וכך היא עושה.

בהמשך המגילה אנחנו קוראים על הדו שיח בניהם, על הזמנתו של בעז את רות לסעודה

והוא אף דואג שהיא תהיה שבעה ותיקח מזון גם לנעמי חמתה.

בעז נותן הנחיה לנערים הקוצרים שאם רות רוצה ללקט "מן הצבתים" ירשו לה.

כפי הנראה שהמלקטים הורשו ללקט "בן הצבתים" ולכן אם היו מלקטים מן הצבתים היו גוערים בהם.

בעז נותן הוראה ומרשה לרות ללקט מן הצבתים.
"ויצו בועז את נעריו לאמור: גם בין העמרים תלקט ולא תכלימוה"

בעז מתחיל לחבב את רות המואביה, שבשקט שלה, ובדרך שלה נכנסת לליבו.

נעמי מצידה מעודדת את רות להמשיך וללקט בשדה של בעז עד סוף עונת הקציר.

עונת הקציר היא עונה קצרה יחסית ואז כאשר מסיימים לקצור צריך לפזר את המוץ ולהבדילו מן הגרגירים.

את הפעולה הזאת עושים בגורן.

מסתבר, שהיה מנהג להישאר לישון בגורן כדי לשמור על התבואה מפני גנבים.

וכאן אנו מגיעים לשיאה של הפרשה. עכשיו רות צריכה לעשות "משהו חריג" "איזה WOW"

הדברים מתבצעים בסדר מופתי, תוך לקיחת כל האפשרויות וגם הסיכונים.

כאן אנו רואים כמה רות ציתנית ומקשיבה לנעמי, חמתה, ועושה דברים חריגים מבלי להניד עפעף.

וכך היה:

עם סיום עבודתו בשדה, החליט בועז להישאר בגורן, הוא אכל ושכב לנוח.

ממש באותו זמן, רות התרחצה והתבשמה, לבשה את השמלה היפיפיה שלה ובאה בלילה להיות למרגלותיו של בעז.

תתארו לעצמכם את הסיטואציה: בעז מתעורר פתאום בלילה ולמרגלותיו שוכבת אישה יפה.

זה לא פלא שהוא מתבלבל ומאבד את החושים! (טוב שהוא לא קיבל התקפת לב)
"ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת, והנה אשה שכבת מרגלותיו" (מגילת רת פרק ג, פסוק ח)

אפשר להודות שזה היה מעשה חריג במיוחד, מה שעשתה רות.

היא פשוט "שיחקה עם כל הקופה". מעשה מפחיד, שעלול היה לגרום לנזק גדול לשמה הטוב

ומצד שני, צופן בחובו סיכויים רבים. צריך אומץ רב בשביל לעשות דבר כזה!

אני מאמינה שנעמי ורות הרגישו באינטואיציה הנשית שלהן שבעז מחבב את רות ויעשה את הצעד הנכון.

ובאמת, בעז מחליט לקחת את רות לאישה.
"ועתה, בתי, אל תיראי, כל אשר תאמרי אעשה לך, כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את" (מגילת רות, פרק ב, פסוק יא)

לסיפור יש "HAPPY END"

בעז ורות נישאים ונולד להם בן (עובד) שנולד לו בן  (ישי) שדוד המלך היה בנו.
כך מסתבר שדוד המלך היה בעצם הנין של רות ובעז.

"ותקראנה שמו עובד, הוא אבי ישי, אבי דוד" מגילת רות פרק ד פסוק יז)

מגילת רות מעוררת מחשבות רבות שלא נס ליחן גם היום:

על נאמנות, על יחסים בין חמות לכלה, על צייתנות, על הנכונות לעשות משהו חריג כדי להשיג תוצאות יוצאות דופן

על אמונה בדרך ועל התמונה הגדולה, שאותה אפשר לראות רק אחרי עשרות ואולי מאות שנים במבט לאחור.

אני מאחלת לכם חג שבועות שמח,

שלכם,

בלה עברון
bella@bella.co.i
l052-4892900

תגיות: פוסט על שבועות, רות המואביה, שבועות